שתי פעולות על-ידי תורה ומצוות • "החודש הזה" – יחוד סובב וממלא • "כח מעשיו כו'" – עבודת הבירורים • מעלת עבודת הבירורים על יחוד סובב וממלא • החלטה תקיפה, מקילה על העבודה

עמוד ביאור עניין הפדיה בשלום גם כשיש מלחמה • שלוש דרגות בבירור נפש הבהמית, והנעלה ביותר – מצד בחי' היחידה • בעבודה על-ידי טעם ודעת או גילוי הרצון – יש מקום ללעומת-זה • שלושה אופני מלחמה, והקשה ביותר הוא במשא ומתן באמונה • על-ידי גילוי היחידה – גם הבירורים הקשים נעשים בדרך שלום ואינו נתפס בהם

ג' דרגות בבירור שעל-ידי התורה: נגלה דתורה, פנימיות התורה, בחינת ראיה לעתיד-לבוא • על דרך זה ג' דרגות בפדיה בשלום: בימי שלמה, בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב' • כל הדרגות דמסירות-נפש הן ענין אחד • הטעם ש"פדה בשלום" בגאולת אדמו"ר הזקן באה על-ידי מלחמה (תפלה).

ההבדל בין לימוד התורה (בן, מציאות) לקיום מצוות (עבד, ביטול) • מצד שורשה, גם בלימוד התורה צריך ביטול • התורה מביאה לידי קיום מצוות, על-ידן תופסים בעצמות • מאידך, על-ידי המצוות מגלים ותופסים את שורש התורה בעצמות • על-ידי ביטול דרעותא-דליבא וקבלת-עול, נמשכת העצמות בקיום המצוות בגילוי

דעת עליון, דעת תחתון וחיבורן יחד • טבע, נס וחיבורן יחד • עניינו של הטבע • התהוות הבריאה -צורה מרצון וחומר מדיבור • עניינה של הצורה

החילוק בין ההמשכה שעל-ידי ברכה להמשכה שעל-ידי תפילה • בהמשכה שעל-ידי תורה ישנן מעלות דברכה ותפילה • ב' דרגות בהמשכה דתורה, בדרך ציווי ובדרך ממילא • ג' השפעות זו למעלה מזו: צדקה (אריך), עשירות (עתיק), חסד (פנימיות עתיק) • החילוק בין ג' סוגי הבירורים: על-ידי המשכן, בית-המקדש, לעתיד-לבוא.

בחכמה מאיר דעת עליון – שלמעלה יש ולמטה אין, ובבינה מאיר דעת תחתון – שלמעלה אין ולמטה יש • שורש דעת עליון הוא עניין "אור אין-סוף למטה עד אין קץ", ושורש דעת תחתון הוא עניין ההעלם – "למעלה עד אין קץ" • בפנימיות, גם התפיסת מקום לעולמות שבדעת תחתון, וגם העדר התפיסת מקום שבדעת עליון – אינם מצד עצמם, אלא רק לצורך גילוי אור אין-סוף • הנהגה ניסית פועלת עילוי בשתי הדרגות – שמתגלה תכליתם, שהכל הוא רק לפי מה שעלה ברצונו

מעלת נרות חנוכה על נרות המקדש • החילוק בין ברכה לתפילה, ומעלת הברכה שעל ידי חסידיך • צדיק, ישר וחסיד הם ג' המשכות: אריך (רצון), עתיק (תענוג), פנימיות עתיק • מעלת המשכת חסידיך שביטול הגזירה הוא בדרך ממילא • החילוק בג' המשכות הללו בדרגת הבירור

טומאת השמנים בהיכל – שיא התגברות החושך • להארתו נדרש אור שלמעלה מהשתלשלות • כנגדו בעבודת האדם: היוונים רצו לעקור את ההרגש שהמצוות הן רצונו יתברך • נצחון המלחמה הוא על ידי עבודה שלמעלה מהשתלשלות – מסירות נפש • השייכות בין העבודה של חנוכה לסוכות

מטרת שעבוד מצרים – עשיית דירה לקליפות במקום דירה לה' • הטעם שעיקר השעבוד היה בעשיית לבנים • ג' דרגות ב"דירה בתחתונים": גילוי אלוקות, הכרה באלוקות, פעולה בתחתון שאין לו שייכות לאלוקות • וכנגדן: משכן, מקדש, לעתיד-לבוא

"וישב הים גו' לאיתנו – לתנאו " • ביאור בפירוש הרב המגיד שבאם הים לא היה מקיים התנאי, היה "כלא היה מעולם" • החידוש ב"תנאי" שהתנה הקב"ה בבריאת הים לגבי יכלתו ית' לשנות הטבע גם לולי התנאי

הרמז ד"מעשיו תורתו ועבודתו" של בעל ההילולא במאמר האחרון שלו ד"ה באתי לגני ‏‏•‎‎ העבודה לזכך העולם הוא רק להחזיר את העולם למצבו כפי שהיה לפני החטא • וכן הפסד הגוף לאחרי ההסתלקות הוא "שינוי החוזר לברייתו" • ההכרח בענין הזריזות בעבודת ה'

ביאור דרגת "שכינה", ו"עיקר שכינה" • הטעם ש"כל השביעין חביבין" • ב' הוכחות שתכלית סדר ההשתלשלות הוא עולם-הזה • דרגת "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" • ענין הסתלקותם של צדיקים • הפלאת עבודת אברהם אבינו • עבודת "דור השביעי".

ג' שלבים בעבודת הקרבנות באדם: א. שלימות. ב. שחיטה. ג. אש שלמעלה • ב' בחינות בשלהבת י-ה, ומהן ב' בחינות באהבה לאלוקות • העבודה בגוף ונפש-הבהמית מגיעה למעלה מהוי'ה • נתינת-הכח לעבודת הקרבנות מגיעה מאור-הסובב על-ידי התקשרות לרועי ישראל.

יהודי מטבעו לא יכול להיפרד מאלוקות • הטעם שאומות-העולם לא נצטוו על ה"שיתוף" • השפעה פנימית והשפעה חיצונית • מקור ושורש נשמות ישראל למעלה • שטות דלעומת-זה, מהותה, סיבתה ותקנתה.

ב' ענינים: "(א) עיקר שכינה (ב) בתחתונים" • העצמות נמשך בהתהוות ולפיכך יש הוכחה ל"נתאווה" • זהו פירוש "עיקר שכינה בתחתונים היתה" • המשכת השכינה לאחר שנסתלקה נעלית יותר • שורש החטא בצמצום הראשון • הכוונה הפנימית בחטא, אף שהוא היפך הרצון • כוונת הצמצום בשביל הגילוי • ע"י אתכפיא נמשך אור נעלה שלא כפי טבעו • ע"י אתהפכא מאיר האור בפנימיות העולמות

ג' ענינים בתאוה לדירה בתחתונים: א. שיהיה גילוי אלקות בתחתונים. ב. ע"י עבודת התחתונים. ג. שהעבודה תהיה מצד ענינם • אתכפיא גדולה מאתהפכא, שכן באתהפכא הדבר נשאר במציאותו, אלא שהוא מציאות דקדושה, ואילו באתכפיא הוא יוצא ממציאותו • הביטול שלפני התפילה הוא מצד ריחוק האדם מאלקות; והביטול שבשעת התפילה הוא מצד קירובו לאלוקות

ענין המשכן – הפיכת השקר לקרש • בסטרא-אחרא נמשך מר' ק', הרומז על ירידת המעשה מטה בקליפות, אך בקדושה נמשך מד' ה' • מעלת המעשה שעל ידו דווקא ממשיכים חיות עליונה ופועלים המצוה • מעלת עולם העשי'ה שעל ידו מתעלה כל סדר ההשתלשלות והוא תכלית הבריאה

ראש השנה לאילן הוא בט"ו בחודש ולא כשאר ראשי שנים שהם בראש חודש. משום שאילן מרמז על התורה, ולימוד התורה צריך להיות מתוך תענוג, וזה שייך לט"ו בחודש, שבו קיימת הלבנה בשלימותה, אבל בראש-חודש היא רק בבחינת נקודה – ביטול.

שני אופנים בחידוש של מתן תורה • על פיהם תובן מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או "רואין הנשמע ושומעין הנראה" • וכן מחלוקתם אם בעשרת הדברות ענו "על הן הן ועל לאו לאו", או "על הן הן ועל לאו הן" • שני אופנים בעבודת ה' – צדיקים ובעלי תשובה • דרך עבודת ה' בראשית העבודה

מעלת "חמשה קולות" שמצינו בתורה ובחתן, על העולם הנחלק לד' חלוקות • הבדלי החיות בד' הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר • כנגדן ד' הסוגים בנפש: אותיות, מידות, שכל, כח הדיבור • כנגדן ד' העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה • כנגדן ד' אותיות שם הוי'ה * למעלה מהן בחינה חמישית בתורה • פעולת ה' הבחינות בתורה בה' הדרגות: נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה

פתיחת פרשת משפטים בדיני עבד עברי, מלמדת שגם את המשפטים יש לקיים בקבלת עול, אלא שרצון ה' הוא שיקיימו את המשפטים גם מצד הטעם * בפסוק 'אשר תשים… כי תקנה' נרמז שיש מעלה בהשגת התורה עד שנעשית 'קניינו', כי על-ידי התלבשותה בשכל מתגלה שרשה באור אין-סוף שלמעלה מהגבלות מעלה ומטה * החיבור של ביטול ומציאות במצוות, הוא בכך שיש לו תענוג בקבלת עול, כעניין האתכפיא בצדיקים, ועל-ידי זה נמשך מבחינת התענוג של מעלה.

השפעת עבודת האדם בעליונים מגיע עד 'אריך' • אך התוצאה של העבודה פועלת גם בעצמות • "ועבדתם" בקבלת עול כעבד, אך גם מתוך אהבה ויראה • "לא תהיה משכלה ועקרה גו'" כהוראה בעבודת האדם • סילוק רגש של שביעות רצון, ע"י טרדתו במילוי תפקידו וזמנו

בבית ראשון היתה המשכה מלמעלה ובבית שני היתה עבודת המטה, אבל בכל עבודה יש חסרון ולכן בשניהם היה הפסק • בבית שלישי יהיה גילוי העצמות, שעל ידו יתחברו מעלה ומטה למציאות חדשה, ואזי הנצחיות תהיה גם מצד גדרי העולם

פירוש רעיא-מהימנא. הטעם שישראל מאמינים בני-מאמינים. ג' בחינות בעבודת רעיא-מהימנא. עילוי שיברון-הלב מהגלות על מסירות-נפש.

'בלילה ההוא' הוא הסתר כפול, והנס הוא שלמרות זאת נדדה שנת מלכו של עולם • 'לילה הזה' הוא שנרגש ההסתר, ושרשו בבחינת הצמצום השייך לגילוי; 'לילה ההוא' הוא שאין נרגש ההסתר, ושרשו בכח ההעלם שבאור אין-סוף • מצד עצמו, בחינת 'לילה ההוא' גורמת לשינה, אבל על-ידי המסירת נפש דבני ישראל נמשך מעצמות אין-סוף ונמשכו הגילויים בתוך כח ההעלם.

השייכות של יום-הכיפורים ופורים * הקשר בין כפרה לגורל, ומעלת הכפרה בפורים • ענינו של גורל, והטעם שהמן סבר שעל-ידו ינצח את ישראל • אופן ההנהגה למעלה בתקופת אחשוורוש • מעלת הבחירה על הגורל

ביאור החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע" על דרך החסידות והרמז לזה בריש פ' ויקרא וסופה • ביאור דיוק לשון אדה"ז בלקו"ת פרשתנו (ד, ג) "ולכן נקראת התורה משל הקדמוני .. כמ"ש מזה בדרוש פורים"

ישראל 'הפקחים' מוותרים על ריבוי השפע מהכוכבים והמזלות, ואף על התענוג וההשגה בגילויים הנעלים דאלוקות – ובוחרים בהעצמות. עיקר העילוי הוא כאשר בחירת הנשמה חודרת גם בשכל.

הגילוי דתחיית המתים יהיה לכל ישראל וכפי שהם נשמות בגופים. כיון שאז יהיה הגילוי דמעשה המצוות, והמצוות נעשים על ידי כל ישראל ובנשמות בגופים.

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", עבודת האדם התחתון פועלת דוגמתה באדם העליון, וזה נמשך אחר כך למטה • על-ידי העלאת מ"ן, נעשות עשר ספירות הגנוזות בפשיטות דאור אין-סוף • על-ידי שעלה ברצונו יתברך שאתערותא דלתתא תמשיך מהפשיטות דאור אין-סוף, נעשתה ביניהן שייכות • הטעם לכך שעלה ברצונו שאתערותא דלעילא תהיה על-ידי אתערותא דלתתא • עשר ספירות הגנוזות הן רק באופן של "יכולת", ובדוגמת נתינת שם לאדם • אופן השייכות דאור אין-סוף לספירות • עשר ספירות הגנוזות הן בפנימיותן אור אין-סוף עצמו • עשר ספירות דאצילות ענינן הפנימי הוא הפשיטות דאור אין-סוף

השייכות בין מתן תורה למשה רבינו דוד המלך והבעש"ט • ג' העניינים במתן תורה – "תחתונים יעלו לעליונים", "עליונים ירדו לתחתונים", וחיבורם יחד

המשכת התורה ובריאת העולם הם באופן של כלל ופרט. הכלל נועד מצד אחד, לצמצם ולהגביל את האור שלמעלה ממנו, אך מצד שני, לפעול ביטול בפרטים הבאים ממנו. אמנם כשמתייגע על הפרטים דעולם ועל החידוש בתורה, מגיע להעלם העצמי שלמעלה מהכלל.

שלושה פירושים והקשר ביניהם • שיתוף שמו של הקב"ה בישראל, והיתרון על המלאכים • גילוי שם הוי'ה בנשמתו ובגופו של יהודי • שלושה חידושים במתן תורה – נותן התורה, מקבלי התורה, והתורה

ג' סוגי עבודה: ביתי – מצוות, אחותי – תורה, אימי – מסירות נפש • המעלה בעבודה של ביתי הן בהמשכה והן באדם • המעלה בביטול של ביתי – עבדות בעל כרחו • הקשר בין מתן תורה ופרשת בהעלותך ל"בת ציון" • הדרך לשמחה בעבודה של ביתי

אף שאמרו ש"תלמוד גדול", הרי העיקר הוא ב"מעשה", משום שהמעשה מושרש בעצמותו יתברך

שילוח המרגלים דיהושע היה על פי ציווי ה' לעיר יריחו. שכן כיבוש יריחו רומז לכיבוש הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, וזה חיוב על כל אדם כי הלבושים הם ברשותו. בנוסף, יריחו היתה מנעולה של ארץ ישראל, והדבר רומז לכך שעל ידי כיבוש הלבושים, מגיעים לכיבוש כל ארץ שבעה עממים, דהיינו בירור והפיכת כל השבע מדות.

הטעם שאדם נידון בכל יום אף שמזונותיו קצובים לו מראש השנה • אופן המשכת ההשפעה מלמעלה למטה • שני עיכובים אפשריים בהמשכת ההשפעה • מעלת ההמשכה של ברכת כהנים

"ואתפלג קרח" הוא כמו רקיע המבדיל • תכליתה של ההבדלה בין תענוגי עולם-הזה (מים תחתונים) לתענוגים הרוחניים (מים עליונים), היא כדי שתענוגי עולם-הזה יתעלו למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם • בשביל גילוי השרש של מים התחתונים עצמם, צריך להיות בהם תחילה ההרגש של מעלת הגילויים • למרות מעלת העבודה של "בכל דרכיך דעהו", צריכה להיות כוונתו בעסקו בענייני העולם, שעל-ידם יוכל לעסוק בתורה ומצוות • הצמאון של מים התחתונים לעלות למעלה, הוא מצד הביטול של תפארת שמחבר את ההפכים חסד וגבורה • החיים שלמעלה מהטבע להיותם למעלה מהגבלה בכחם לחבר את שני ההפכים של חסד וגבורה

שלימות עבודת המסירות נפש היא, כשעובד את ה' "בכח עצמו" – אך מצד "ביטולו" לרצון העליון, שאי אפשר בענין אחר.

חוקים משפטים ועדות – ג' ענינים כלליים במצוות, וכנגדם ג' אופנים בעבודת ה'. ג' ענינים – אחד, יחיד וכח העצמות שמחברם, וכנגדם ג' ענינים בשם הוי'ה.

הכח לקיום המצוות בקבלת עול, בא ממשה שעניינו ביטול • משה ידע טעם פרה, אבל כשיש חסרון בישראל חסר גם אצלו ולכן יש לו גם מעלת החוקים • משה נותן כח לישראל שהקבלת עול יורגש גם בשכל • זהו עניין 'תפילה למשה' – 'תפילת עשיר', שמצד מעלת עבודת הנבראים, ממשיך משה עצמות אור אין-סוף בתוך גדרי המטה.

דברי אדמו"ר הריי"ץ שביאורו בענין השגחה פרטית (במאמרי ראש השנה תרפ"ז) נתן הכח לסבול יסורי המאסר

ההבדל בין התהוות משם הוי'ה (בדרך ממילא), להתהוות משם אלוקים (בדרך התלבשות) • הטעם שזקוקים לשני משלים להתהוות בדרך ממילא (עילה ועלול, אור ומאור) • בחינות הזמן והמקום כפי שמתהווים משם הוי'ה • מקום הארון אינו מן המידה עניינו יחוד הוי'ה ואלוקים • ב' ביאורים בענין יחוד הוי'ה ואלוקים. ענין הנצחיות יהיה בבית שלישי דווקא.

בבית ראשון היה אור נעלה יותר, אבל עיקרו נמשך מלמעלה, ולכן קדושת ארץ ישראל בטלה בשעת החורבן • בבית שני היתה מעלת התשובה, וקדושתו היתה מצד גדרי העולם עצמו – כשם שבעל תשובה מגלה את הקדושה שיש בנברא עצמו • בבית המקדש השלישי תהיה נחמה כפולה, כיוון שיכלול את שתי המעלות

ב' דרגות בעבודת ה': "מעשינו" – עבודה לפי טבעו. "עבודתינו" – יותר גם מטבע נפשו האלקית • והם ב' הענינים בעליה הנפעלת ע"י ירידת הנשמה למטה: גילוי וחידוש • על-דרך-זה ב' ענינים בעליה שע"י הירידה של צמצום הראשון • והם ב' התקופות בגילוי לעתיד לבוא: ימות המשיח ותחיית המתים • ע"י "מעשינו" נפעל הגילוי של ימות המשיח, וע"י "עבודתינו" תחיית המתים

בר"ה שחל בשבת, עבודת האדם מתבטאת בביטול במציאות – שאינו יכול לתקוע בשופר • בבית המקדש מתגלית דרגה מיוחדת שגם בתקיעה לא נרגשת מציאות • בשבת שלפני ראש השנה נמצאים ישראל בביטול במציאות ואין בכוחם לברך החודש, ומתברך על-ידי קריאת התורה • ההוראה בעבודת האדם היא להשתדל שעבודתו תהיה ללא הרגשת המציאות.

שני סוגי עדים – עדי בירור ועדי קיום • כנגדם ברוחניות: שמים וארץ (עדי בירור), וישראל (עדי קיום) • שני הבדלים בין עדי קיום לעדי בירור • כנגדם שני הבדלים בין עדות שמים וארץ לבין עדות ישראל • התוקף שמתן תורה פעל בעולם על אף מציאותו החומרית • ענין העדות בעבודת ה'

הרמז ד"מעשיו תורתו ועבודתו" של בעל ההילולא במאמר האחרון שלו ד"ה באתי לגני ‏‏•‎‎ העבודה לזכך העולם הוא רק להחזיר את העולם למצבו כפי שהיה לפני החטא • וכן הפסד הגוף לאחרי ההסתלקות הוא "שינוי החוזר לברייתו" • ההכרח בענין הזריזות בעבודת ה'

ביאור דרגת "שכינה", ו"עיקר שכינה" • הטעם ש"כל השביעין חביבין" • ב' הוכחות שתכלית סדר ההשתלשלות הוא עולם-הזה • דרגת "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין" • ענין הסתלקותם של צדיקים • הפלאת עבודת אברהם אבינו • עבודת "דור השביעי".

ג' שלבים בעבודת הקרבנות באדם: א. שלימות. ב. שחיטה. ג. אש שלמעלה • ב' בחינות בשלהבת י-ה, ומהן ב' בחינות באהבה לאלוקות • העבודה בגוף ונפש-הבהמית מגיעה למעלה מהוי'ה • נתינת-הכח לעבודת הקרבנות מגיעה מאור-הסובב על-ידי התקשרות לרועי ישראל.

השפעת עבודת האדם בעליונים מגיע עד 'אריך' • אך התוצאה של העבודה פועלת גם בעצמות • "ועבדתם" בקבלת עול כעבד, אך גם מתוך אהבה ויראה • "לא תהיה משכלה ועקרה גו'" כהוראה בעבודת האדם • סילוק רגש של שביעות רצון, ע"י טרדתו במילוי תפקידו וזמנו

יהודי מטבעו לא יכול להיפרד מאלוקות • הטעם שאומות-העולם לא נצטוו על ה"שיתוף" • השפעה פנימית והשפעה חיצונית • מקור ושורש נשמות ישראל למעלה • שטות דלעומת-זה, מהותה, סיבתה ותקנתה.

השייכות של יום-הכיפורים ופורים * הקשר בין כפרה לגורל, ומעלת הכפרה בפורים • ענינו של גורל, והטעם שהמן סבר שעל-ידו ינצח את ישראל • אופן ההנהגה למעלה בתקופת אחשוורוש • מעלת הבחירה על הגורל

דעת עליון, דעת תחתון וחיבורן יחד • טבע, נס וחיבורן יחד • עניינו של הטבע • התהוות הבריאה -צורה מרצון וחומר מדיבור • עניינה של הצורה

בחכמה מאיר דעת עליון – שלמעלה יש ולמטה אין, ובבינה מאיר דעת תחתון – שלמעלה אין ולמטה יש • שורש דעת עליון הוא עניין "אור אין-סוף למטה עד אין קץ", ושורש דעת תחתון הוא עניין ההעלם – "למעלה עד אין קץ" • בפנימיות, גם התפיסת מקום לעולמות שבדעת תחתון, וגם העדר התפיסת מקום שבדעת עליון – אינם מצד עצמם, אלא רק לצורך גילוי אור אין-סוף • הנהגה ניסית פועלת עילוי בשתי הדרגות – שמתגלה תכליתם, שהכל הוא רק לפי מה שעלה ברצונו

חוקים משפטים ועדות – ג' ענינים כלליים במצוות, וכנגדם ג' אופנים בעבודת ה'. ג' ענינים – אחד, יחיד וכח העצמות שמחברם, וכנגדם ג' ענינים בשם הוי'ה.

"ואתפלג קרח" הוא כמו רקיע המבדיל • תכליתה של ההבדלה בין תענוגי עולם-הזה (מים תחתונים) לתענוגים הרוחניים (מים עליונים), היא כדי שתענוגי עולם-הזה יתעלו למעלה יותר מכמו שהיו קודם ירידתם • בשביל גילוי השרש של מים התחתונים עצמם, צריך להיות בהם תחילה ההרגש של מעלת הגילויים • למרות מעלת העבודה של "בכל דרכיך דעהו", צריכה להיות כוונתו בעסקו בענייני העולם, שעל-ידם יוכל לעסוק בתורה ומצוות • הצמאון של מים התחתונים לעלות למעלה, הוא מצד הביטול של תפארת שמחבר את ההפכים חסד וגבורה • החיים שלמעלה מהטבע להיותם למעלה מהגבלה בכחם לחבר את שני ההפכים של חסד וגבורה

ההבדל בין התהוות משם הוי'ה (בדרך ממילא), להתהוות משם אלוקים (בדרך התלבשות) • הטעם שזקוקים לשני משלים להתהוות בדרך ממילא (עילה ועלול, אור ומאור) • בחינות הזמן והמקום כפי שמתהווים משם הוי'ה • מקום הארון אינו מן המידה עניינו יחוד הוי'ה ואלוקים • ב' ביאורים בענין יחוד הוי'ה ואלוקים. ענין הנצחיות יהיה בבית שלישי דווקא.

שלימות עבודת המסירות נפש היא, כשעובד את ה' "בכח עצמו" – אך מצד "ביטולו" לרצון העליון, שאי אפשר בענין אחר.

בבית ראשון היה אור נעלה יותר, אבל עיקרו נמשך מלמעלה, ולכן קדושת ארץ ישראל בטלה בשעת החורבן • בבית שני היתה מעלת התשובה, וקדושתו היתה מצד גדרי העולם עצמו – כשם שבעל תשובה מגלה את הקדושה שיש בנברא עצמו • בבית המקדש השלישי תהיה נחמה כפולה, כיוון שיכלול את שתי המעלות

'בלילה ההוא' הוא הסתר כפול, והנס הוא שלמרות זאת נדדה שנת מלכו של עולם • 'לילה הזה' הוא שנרגש ההסתר, ושרשו בבחינת הצמצום השייך לגילוי; 'לילה ההוא' הוא שאין נרגש ההסתר, ושרשו בכח ההעלם שבאור אין-סוף • מצד עצמו, בחינת 'לילה ההוא' גורמת לשינה, אבל על-ידי המסירת נפש דבני ישראל נמשך מעצמות אין-סוף ונמשכו הגילויים בתוך כח ההעלם.

"כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", עבודת האדם התחתון פועלת דוגמתה באדם העליון, וזה נמשך אחר כך למטה • על-ידי העלאת מ"ן, נעשות עשר ספירות הגנוזות בפשיטות דאור אין-סוף • על-ידי שעלה ברצונו יתברך שאתערותא דלתתא תמשיך מהפשיטות דאור אין-סוף, נעשתה ביניהן שייכות • הטעם לכך שעלה ברצונו שאתערותא דלעילא תהיה על-ידי אתערותא דלתתא • עשר ספירות הגנוזות הן רק באופן של "יכולת", ובדוגמת נתינת שם לאדם • אופן השייכות דאור אין-סוף לספירות • עשר ספירות הגנוזות הן בפנימיותן אור אין-סוף עצמו • עשר ספירות דאצילות ענינן הפנימי הוא הפשיטות דאור אין-סוף

החילוק בין ההמשכה שעל-ידי ברכה להמשכה שעל-ידי תפילה • בהמשכה שעל-ידי תורה ישנן מעלות דברכה ותפילה • ב' דרגות בהמשכה דתורה, בדרך ציווי ובדרך ממילא • ג' השפעות זו למעלה מזו: צדקה (אריך), עשירות (עתיק), חסד (פנימיות עתיק) • החילוק בין ג' סוגי הבירורים: על-ידי המשכן, בית-המקדש, לעתיד-לבוא.

מעלת נרות חנוכה על נרות המקדש • החילוק בין ברכה לתפילה, ומעלת הברכה שעל ידי חסידיך • צדיק, ישר וחסיד הם ג' המשכות: אריך (רצון), עתיק (תענוג), פנימיות עתיק • מעלת המשכת חסידיך שביטול הגזירה הוא בדרך ממילא • החילוק בג' המשכות הללו בדרגת הבירור

שני אופנים בחידוש של מתן תורה • על פיהם תובן מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או "רואין הנשמע ושומעין הנראה" • וכן מחלוקתם אם בעשרת הדברות ענו "על הן הן ועל לאו לאו", או "על הן הן ועל לאו הן" • שני אופנים בעבודת ה' – צדיקים ובעלי תשובה • דרך עבודת ה' בראשית העבודה

ג' סוגי עבודה: ביתי – מצוות, אחותי – תורה, אימי – מסירות נפש • המעלה בעבודה של ביתי הן בהמשכה והן באדם • המעלה בביטול של ביתי – עבדות בעל כרחו • הקשר בין מתן תורה ופרשת בהעלותך ל"בת ציון" • הדרך לשמחה בעבודה של ביתי

ב' דרגות בעבודת ה': "מעשינו" – עבודה לפי טבעו. "עבודתינו" – יותר גם מטבע נפשו האלקית • והם ב' הענינים בעליה הנפעלת ע"י ירידת הנשמה למטה: גילוי וחידוש • על-דרך-זה ב' ענינים בעליה שע"י הירידה של צמצום הראשון • והם ב' התקופות בגילוי לעתיד לבוא: ימות המשיח ותחיית המתים • ע"י "מעשינו" נפעל הגילוי של ימות המשיח, וע"י "עבודתינו" תחיית המתים

המשכת התורה ובריאת העולם הם באופן של כלל ופרט. הכלל נועד מצד אחד, לצמצם ולהגביל את האור שלמעלה ממנו, אך מצד שני, לפעול ביטול בפרטים הבאים ממנו. אמנם כשמתייגע על הפרטים דעולם ועל החידוש בתורה, מגיע להעלם העצמי שלמעלה מהכלל.

שלושה פירושים והקשר ביניהם • שיתוף שמו של הקב"ה בישראל, והיתרון על המלאכים • גילוי שם הוי'ה בנשמתו ובגופו של יהודי • שלושה חידושים במתן תורה – נותן התורה, מקבלי התורה, והתורה

הכח לקיום המצוות בקבלת עול, בא ממשה שעניינו ביטול • משה ידע טעם פרה, אבל כשיש חסרון בישראל חסר גם אצלו ולכן יש לו גם מעלת החוקים • משה נותן כח לישראל שהקבלת עול יורגש גם בשכל • זהו עניין 'תפילה למשה' – 'תפילת עשיר', שמצד מעלת עבודת הנבראים, ממשיך משה עצמות אור אין-סוף בתוך גדרי המטה.

מטרת שעבוד מצרים – עשיית דירה לקליפות במקום דירה לה' • הטעם שעיקר השעבוד היה בעשיית לבנים • ג' דרגות ב"דירה בתחתונים": גילוי אלוקות, הכרה באלוקות, פעולה בתחתון שאין לו שייכות לאלוקות • וכנגדן: משכן, מקדש, לעתיד-לבוא

בבית ראשון היתה המשכה מלמעלה ובבית שני היתה עבודת המטה, אבל בכל עבודה יש חסרון ולכן בשניהם היה הפסק • בבית שלישי יהיה גילוי העצמות, שעל ידו יתחברו מעלה ומטה למציאות חדשה, ואזי הנצחיות תהיה גם מצד גדרי העולם

ביאור החיוב "לבסומי בפוריא עד דלא ידע" על דרך החסידות והרמז לזה בריש פ' ויקרא וסופה • ביאור דיוק לשון אדה"ז בלקו"ת פרשתנו (ד, ג) "ולכן נקראת התורה משל הקדמוני .. כמ"ש מזה בדרוש פורים"

"וישב הים גו' לאיתנו – לתנאו " • ביאור בפירוש הרב המגיד שבאם הים לא היה מקיים התנאי, היה "כלא היה מעולם" • החידוש ב"תנאי" שהתנה הקב"ה בבריאת הים לגבי יכלתו ית' לשנות הטבע גם לולי התנאי

ב' ענינים: "(א) עיקר שכינה (ב) בתחתונים" • העצמות נמשך בהתהוות ולפיכך יש הוכחה ל"נתאווה" • זהו פירוש "עיקר שכינה בתחתונים היתה" • המשכת השכינה לאחר שנסתלקה נעלית יותר • שורש החטא בצמצום הראשון • הכוונה הפנימית בחטא, אף שהוא היפך הרצון • כוונת הצמצום בשביל הגילוי • ע"י אתכפיא נמשך אור נעלה שלא כפי טבעו • ע"י אתהפכא מאיר האור בפנימיות העולמות

ראש השנה לאילן הוא בט"ו בחודש ולא כשאר ראשי שנים שהם בראש חודש. משום שאילן מרמז על התורה, ולימוד התורה צריך להיות מתוך תענוג, וזה שייך לט"ו בחודש, שבו קיימת הלבנה בשלימותה, אבל בראש-חודש היא רק בבחינת נקודה – ביטול.

מעלת "חמשה קולות" שמצינו בתורה ובחתן, על העולם הנחלק לד' חלוקות • הבדלי החיות בד' הסוגים: דומם, צומח, חי, מדבר • כנגדן ד' הסוגים בנפש: אותיות, מידות, שכל, כח הדיבור • כנגדן ד' העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה • כנגדן ד' אותיות שם הוי'ה * למעלה מהן בחינה חמישית בתורה • פעולת ה' הבחינות בתורה בה' הדרגות: נפש, רוח נשמה, חיה, יחידה

ישראל 'הפקחים' מוותרים על ריבוי השפע מהכוכבים והמזלות, ואף על התענוג וההשגה בגילויים הנעלים דאלוקות – ובוחרים בהעצמות. עיקר העילוי הוא כאשר בחירת הנשמה חודרת גם בשכל.

השייכות בין מתן תורה למשה רבינו דוד המלך והבעש"ט • ג' העניינים במתן תורה – "תחתונים יעלו לעליונים", "עליונים ירדו לתחתונים", וחיבורם יחד

ג' ענינים בתאוה לדירה בתחתונים: א. שיהיה גילוי אלקות בתחתונים. ב. ע"י עבודת התחתונים. ג. שהעבודה תהיה מצד ענינם • אתכפיא גדולה מאתהפכא, שכן באתהפכא הדבר נשאר במציאותו, אלא שהוא מציאות דקדושה, ואילו באתכפיא הוא יוצא ממציאותו • הביטול שלפני התפילה הוא מצד ריחוק האדם מאלקות; והביטול שבשעת התפילה הוא מצד קירובו לאלוקות

אף שאמרו ש"תלמוד גדול", הרי העיקר הוא ב"מעשה", משום שהמעשה מושרש בעצמותו יתברך

הגילוי דתחיית המתים יהיה לכל ישראל וכפי שהם נשמות בגופים. כיון שאז יהיה הגילוי דמעשה המצוות, והמצוות נעשים על ידי כל ישראל ובנשמות בגופים.

הטעם שאדם נידון בכל יום אף שמזונותיו קצובים לו מראש השנה • אופן המשכת ההשפעה מלמעלה למטה • שני עיכובים אפשריים בהמשכת ההשפעה • מעלת ההמשכה של ברכת כהנים

שילוח המרגלים דיהושע היה על פי ציווי ה' לעיר יריחו. שכן כיבוש יריחו רומז לכיבוש הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה, וזה חיוב על כל אדם כי הלבושים הם ברשותו. בנוסף, יריחו היתה מנעולה של ארץ ישראל, והדבר רומז לכך שעל ידי כיבוש הלבושים, מגיעים לכיבוש כל ארץ שבעה עממים, דהיינו בירור והפיכת כל השבע מדות.

שני סוגי עדים – עדי בירור ועדי קיום • כנגדם ברוחניות: שמים וארץ (עדי בירור), וישראל (עדי קיום) • שני הבדלים בין עדי קיום לעדי בירור • כנגדם שני הבדלים בין עדות שמים וארץ לבין עדות ישראל • התוקף שמתן תורה פעל בעולם על אף מציאותו החומרית • ענין העדות בעבודת ה'

שתי פעולות על-ידי תורה ומצוות • "החודש הזה" – יחוד סובב וממלא • "כח מעשיו כו'" – עבודת הבירורים • מעלת עבודת הבירורים על יחוד סובב וממלא • החלטה תקיפה, מקילה על העבודה

טומאת השמנים בהיכל – שיא התגברות החושך • להארתו נדרש אור שלמעלה מהשתלשלות • כנגדו בעבודת האדם: היוונים רצו לעקור את ההרגש שהמצוות הן רצונו יתברך • נצחון המלחמה הוא על ידי עבודה שלמעלה מהשתלשלות – מסירות נפש • השייכות בין העבודה של חנוכה לסוכות

ענין המשכן – הפיכת השקר לקרש • בסטרא-אחרא נמשך מר' ק', הרומז על ירידת המעשה מטה בקליפות, אך בקדושה נמשך מד' ה' • מעלת המעשה שעל ידו דווקא ממשיכים חיות עליונה ופועלים המצוה • מעלת עולם העשי'ה שעל ידו מתעלה כל סדר ההשתלשלות והוא תכלית הבריאה

עמוד ביאור עניין הפדיה בשלום גם כשיש מלחמה • שלוש דרגות בבירור נפש הבהמית, והנעלה ביותר – מצד בחי' היחידה • בעבודה על-ידי טעם ודעת או גילוי הרצון – יש מקום ללעומת-זה • שלושה אופני מלחמה, והקשה ביותר הוא במשא ומתן באמונה • על-ידי גילוי היחידה – גם הבירורים הקשים נעשים בדרך שלום ואינו נתפס בהם

ההבדל בין לימוד התורה (בן, מציאות) לקיום מצוות (עבד, ביטול) • מצד שורשה, גם בלימוד התורה צריך ביטול • התורה מביאה לידי קיום מצוות, על-ידן תופסים בעצמות • מאידך, על-ידי המצוות מגלים ותופסים את שורש התורה בעצמות • על-ידי ביטול דרעותא-דליבא וקבלת-עול, נמשכת העצמות בקיום המצוות בגילוי

ג' דרגות בבירור שעל-ידי התורה: נגלה דתורה, פנימיות התורה, בחינת ראיה לעתיד-לבוא • על דרך זה ג' דרגות בפדיה בשלום: בימי שלמה, בתקופה הא' דימות המשיח ובתקופה הב' • כל הדרגות דמסירות-נפש הן ענין אחד • הטעם ש"פדה בשלום" בגאולת אדמו"ר הזקן באה על-ידי מלחמה (תפלה).

פתיחת פרשת משפטים בדיני עבד עברי, מלמדת שגם את המשפטים יש לקיים בקבלת עול, אלא שרצון ה' הוא שיקיימו את המשפטים גם מצד הטעם * בפסוק 'אשר תשים… כי תקנה' נרמז שיש מעלה בהשגת התורה עד שנעשית 'קניינו', כי על-ידי התלבשותה בשכל מתגלה שרשה באור אין-סוף שלמעלה מהגבלות מעלה ומטה * החיבור של ביטול ומציאות במצוות, הוא בכך שיש לו תענוג בקבלת עול, כעניין האתכפיא בצדיקים, ועל-ידי זה נמשך מבחינת התענוג של מעלה.

פירוש רעיא-מהימנא. הטעם שישראל מאמינים בני-מאמינים. ג' בחינות בעבודת רעיא-מהימנא. עילוי שיברון-הלב מהגלות על מסירות-נפש.

דברי אדמו"ר הריי"ץ שביאורו בענין השגחה פרטית (במאמרי ראש השנה תרפ"ז) נתן הכח לסבול יסורי המאסר

בר"ה שחל בשבת, עבודת האדם מתבטאת בביטול במציאות – שאינו יכול לתקוע בשופר • בבית המקדש מתגלית דרגה מיוחדת שגם בתקיעה לא נרגשת מציאות • בשבת שלפני ראש השנה נמצאים ישראל בביטול במציאות ואין בכוחם לברך החודש, ומתברך על-ידי קריאת התורה • ההוראה בעבודת האדם היא להשתדל שעבודתו תהיה ללא הרגשת המציאות.