ביאורים במאמרי רבינו

תוכן כללי: שני עניינים בר"ח סיוון – שלימות המידות והביטול דמולד הלבנה, והחידוש בזה הוא שגם המציאות היא בביטול * המעלה בנשמע על נעשה, שעל ידו נשלמת הכוונה וגם שהביטול חודר במציאות האדם * חיבור הפכים זה הוא תוצאה של כח העצמות שנתגלה במתן תורה

'נדדה שנת המלך' – 'מלכו של עולם' הוא עיקר הנס • הגלות נמשלה להעלם הכוחות בשעת השינה, שהוא מצד התכללותם במקורם • על ידי המסירות נפש דישראל התגלתה מעלתם העליונה של ישראל גם למטה

ג' אופנים בגילוי העצמות: כח הבלי גבול, כח הגבול והפשיטות • שורש הקו בפשיטות העצמות שמחבר הפכים ולכן ממשיך גילוי אלוקות בעולם • על-ידי יעקב נמשך עד אצילות ויוסף ממשיך גם בבי"ע על-ידי אור הבלי גבול • דווקא על-ידי 'סוף מעשה' מגיעים לשורש ההשפעה

יום כ"ד כסלו אירע ניצחון המלחמה, שהיה מלובש בטבע, והוא גילוי עניין יחודא תתאה • ביום כ"ה בכסלו נמצא פך השמן, שהוא גילוי יחודא עילאה, ומגלה שגם ניצחון המלחמה הוא מלמעלה מהטבע • ביום כ"ו בכסלו התחיל נס הספקת השמן לשמונה ימים, שהוא גילוי הוי'ה דלעילא מעין דלעתיד • על ידי הנס השלישי, מתגלה שגם הניסים הראשון היו מהוי'ה דלעילא

'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה' היינו שגם טרדות הפרנסה אינם מכבים את האהבה המסותרת • אף ששורש הטרדות הוא בבחינת התהו, הרי שורש הנשמה בעצמות • על ידי הטרדות מתעלה הנשמה לבחינת בעל תשובה, כיוון שתכלית העילוי הוא בעבודה בפועל • ידיעה זו פועלת שהעבודה תהיה בשמחה

תוכן כללי: אדה"ז מביא שלוש דרגות באחדות ישראל, על-פי משל מהתאחדות אברי הגוף • האחדות הפנימית והחיצונית צריכים זה לזה, אבל עיקר האריכות היא בביאור האחדות החיצונית, כיוון שזהו עיקר העבודה • בזה יובנו גדרי דיני ערבות, והקשר להבטחה שזוכים בדין.

פסח שני הוא בחינת דילוג שני, שלמעלה מפסח ראשון, ולכן מתקן ומשלים הפגמים • אייר הוא כנגד יסוד דאצילות שעיקר עניינו המשכת אור – 'עשה טוב' • העבודה היא להמשיך בחינת דילוג – לגלות הבלי גבול שבתורה ומצוות

שורש המלכות הוא בפנימיות הכתר • כח הדיבור נמשל למלכות, ששרשו בעצם הנפש שלמעלה מגילויים ולכן יכול לצאת ממציאותו • על ידי המשכת ז״א (יוסף) למלכות (יהודה) מתגלה פנימיות הכתר • עיקר הגילוי הוא כשההמשכה אינה מצד מעלת הגילויים, אלא בשביל המלכות

בבית ראשון היה אור נעלה יותר, אבל עיקרו נמשך מלמעלה, ולכן קדושת ארץ ישראל בטלה בשעת החורבן • בבית שני היתה מעלת התשובה, וקדושתו היתה מצד גדרי העולם עצמו – כשם שבעל תשובה מגלה את הקדושה שיש בנברא עצמו • בבית המקדש השלישי תהיה נחמה כפולה, כיוון שיכלול את שתי המעלות

הכח לקיום המצוות בקבלת עול, בא ממשה שעניינו ביטול • משה ידע טעם פרה, אבל כשיש חסרון בישראל חסר גם אצלו ולכן יש לו גם מעלת החוקים • משה נותן כח לישראל שהקבלת עול יורגש גם בשכל • זהו עניין 'תפילה למשה' – 'תפילת עשיר', שמצד מעלת עבודת הנבראים, ממשיך משה עצמות אור אין-סוף בתוך גדרי המטה.

'בלילה ההוא' הוא הסתר כפול, והנס הוא שלמרות זאת נדדה שנת מלכו של עולם • 'לילה הזה' הוא שנרגש ההסתר, ושרשו בבחינת הצמצום השייך לגילוי; 'לילה ההוא' הוא שאין נרגש ההסתר, ושרשו בכח ההעלם שבאור אין-סוף • מצד עצמו, בחינת 'לילה ההוא' גורמת לשינה, אבל על-ידי המסירת נפש דבני ישראל נמשך מעצמות אין-סוף ונמשכו הגילויים בתוך כח ההעלם.

שני אופנים בחידוש של מתן תורה • על פיהם תובן מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או "רואין הנשמע ושומעין הנראה" • וכן מחלוקתם אם בעשרת הדברות ענו "על הן הן ועל לאו לאו", או "על הן הן ועל לאו הן" • שני אופנים בעבודת ה' – צדיקים ובעלי תשובה • דרך עבודת ה' בראשית העבודה

בחכמה מאיר דעת עליון – שלמעלה יש ולמטה אין, ובבינה מאיר דעת תחתון – שלמעלה אין ולמטה יש • שורש דעת עליון הוא עניין "אור אין-סוף למטה עד אין קץ", ושורש דעת תחתון הוא עניין ההעלם – "למעלה עד אין קץ" • בפנימיות, גם התפיסת מקום לעולמות שבדעת תחתון, וגם העדר התפיסת מקום שבדעת עליון – אינם מצד עצמם, אלא רק לצורך גילוי אור אין-סוף • הנהגה ניסית פועלת עילוי בשתי הדרגות – שמתגלה תכליתם, שהכל הוא רק לפי מה שעלה ברצונו

בר"ה שחל בשבת, עבודת האדם מתבטאת בביטול במציאות – שאינו יכול לתקוע בשופר • בבית המקדש מתגלית דרגה מיוחדת שגם בתקיעה לא נרגשת מציאות • בשבת שלפני ראש השנה נמצאים ישראל בביטול במציאות ואין בכוחם לברך החודש, ומתברך על-ידי קריאת התורה • ההוראה בעבודת האדם היא להשתדל שעבודתו תהיה ללא הרגשת המציאות.

בבית ראשון היתה המשכה מלמעלה ובבית שני היתה עבודת המטה, אבל בכל עבודה יש חסרון ולכן בשניהם היה הפסק • בבית שלישי יהיה גילוי העצמות, שעל ידו יתחברו מעלה ומטה למציאות חדשה, ואזי הנצחיות תהיה גם מצד גדרי העולם

פתיחת פרשת משפטים בדיני עבד עברי, מלמדת שגם את המשפטים יש לקיים בקבלת עול, אלא שרצון ה' הוא שיקיימו את המשפטים גם מצד הטעם * בפסוק 'אשר תשים… כי תקנה' נרמז שיש מעלה בהשגת התורה עד שנעשית 'קניינו', כי על-ידי התלבשותה בשכל מתגלה שרשה באור אין-סוף שלמעלה מהגבלות מעלה ומטה * החיבור של ביטול ומציאות במצוות, הוא בכך שיש לו תענוג בקבלת עול, כעניין האתכפיא בצדיקים, ועל-ידי זה נמשך מבחינת התענוג של מעלה.

טומאת השמנים בהיכל – שיא התגברות החושך • להארתו נדרש אור שלמעלה מהשתלשלות • כנגדו בעבודת האדם: היוונים רצו לעקור את ההרגש שהמצוות הן רצונו יתברך • נצחון המלחמה הוא על ידי עבודה שלמעלה מהשתלשלות – מסירות נפש • השייכות בין העבודה של חנוכה לסוכות

שתי פעולות על-ידי תורה ומצוות • "החודש הזה" – יחוד סובב וממלא • "כח מעשיו כו'" – עבודת הבירורים • מעלת עבודת הבירורים על יחוד סובב וממלא • החלטה תקיפה, מקילה על העבודה

משיח נקרא 'רב' וילמד תורה בבחינת 'ראיה', שתהיה חלק מגדרי העולם • בנוסף נקרא גם 'מלך', שיגלה עצם התורה שלמעלה מראיה • כל הגילויים דלעתיד יתגלו באופן טבעי, ולא כדבר נוסף על מציאות העולם • עבודת הניצחון והמסירת נפש שבגלות מגלה שכוונת הצמצום הראשון היא בשביל הגילוי

שני סוגי עדים – עדי בירור ועדי קיום • כנגדם ברוחניות: שמים וארץ (עדי בירור), וישראל (עדי קיום) • שני הבדלים בין עדי קיום לעדי בירור • כנגדם שני הבדלים בין עדות שמים וארץ לבין עדות ישראל • התוקף שמתן תורה פעל בעולם על אף מציאותו החומרית • ענין העדות בעבודת ה'