ביאורים במאמרי רבינו

שורש המלכות הוא בפנימיות הכתר • כח הדיבור נמשל למלכות, ששרשו בעצם הנפש שלמעלה מגילויים ולכן יכול לצאת ממציאותו • על ידי המשכת ז״א (יוסף) למלכות (יהודה) מתגלה פנימיות הכתר • עיקר הגילוי הוא כשההמשכה אינה מצד מעלת הגילויים, אלא בשביל המלכות

בבית ראשון היה אור נעלה יותר, אבל עיקרו נמשך מלמעלה, ולכן קדושת ארץ ישראל בטלה בשעת החורבן • בבית שני היתה מעלת התשובה, וקדושתו היתה מצד גדרי העולם עצמו – כשם שבעל תשובה מגלה את הקדושה שיש בנברא עצמו • בבית המקדש השלישי תהיה נחמה כפולה, כיוון שיכלול את שתי המעלות

הכח לקיום המצוות בקבלת עול, בא ממשה שעניינו ביטול • משה ידע טעם פרה, אבל כשיש חסרון בישראל חסר גם אצלו ולכן יש לו גם מעלת החוקים • משה נותן כח לישראל שהקבלת עול יורגש גם בשכל • זהו עניין 'תפילה למשה' – 'תפילת עשיר', שמצד מעלת עבודת הנבראים, ממשיך משה עצמות אור אין-סוף בתוך גדרי המטה.

'בלילה ההוא' הוא הסתר כפול, והנס הוא שלמרות זאת נדדה שנת מלכו של עולם • 'לילה הזה' הוא שנרגש ההסתר, ושרשו בבחינת הצמצום השייך לגילוי; 'לילה ההוא' הוא שאין נרגש ההסתר, ושרשו בכח ההעלם שבאור אין-סוף • מצד עצמו, בחינת 'לילה ההוא' גורמת לשינה, אבל על-ידי המסירת נפש דבני ישראל נמשך מעצמות אין-סוף ונמשכו הגילויים בתוך כח ההעלם.

שני אופנים בחידוש של מתן תורה • על פיהם תובן מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או "רואין הנשמע ושומעין הנראה" • וכן מחלוקתם אם בעשרת הדברות ענו "על הן הן ועל לאו לאו", או "על הן הן ועל לאו הן" • שני אופנים בעבודת ה' – צדיקים ובעלי תשובה • דרך עבודת ה' בראשית העבודה

בחכמה מאיר דעת עליון – שלמעלה יש ולמטה אין, ובבינה מאיר דעת תחתון – שלמעלה אין ולמטה יש • שורש דעת עליון הוא עניין "אור אין-סוף למטה עד אין קץ", ושורש דעת תחתון הוא עניין ההעלם – "למעלה עד אין קץ" • בפנימיות, גם התפיסת מקום לעולמות שבדעת תחתון, וגם העדר התפיסת מקום שבדעת עליון – אינם מצד עצמם, אלא רק לצורך גילוי אור אין-סוף • הנהגה ניסית פועלת עילוי בשתי הדרגות – שמתגלה תכליתם, שהכל הוא רק לפי מה שעלה ברצונו

בר"ה שחל בשבת, עבודת האדם מתבטאת בביטול במציאות – שאינו יכול לתקוע בשופר • בבית המקדש מתגלית דרגה מיוחדת שגם בתקיעה לא נרגשת מציאות • בשבת שלפני ראש השנה נמצאים ישראל בביטול במציאות ואין בכוחם לברך החודש, ומתברך על-ידי קריאת התורה • ההוראה בעבודת האדם היא להשתדל שעבודתו תהיה ללא הרגשת המציאות.

בבית ראשון היתה המשכה מלמעלה ובבית שני היתה עבודת המטה, אבל בכל עבודה יש חסרון ולכן בשניהם היה הפסק • בבית שלישי יהיה גילוי העצמות, שעל ידו יתחברו מעלה ומטה למציאות חדשה, ואזי הנצחיות תהיה גם מצד גדרי העולם

פתיחת פרשת משפטים בדיני עבד עברי, מלמדת שגם את המשפטים יש לקיים בקבלת עול, אלא שרצון ה' הוא שיקיימו את המשפטים גם מצד הטעם * בפסוק 'אשר תשים… כי תקנה' נרמז שיש מעלה בהשגת התורה עד שנעשית 'קניינו', כי על-ידי התלבשותה בשכל מתגלה שרשה באור אין-סוף שלמעלה מהגבלות מעלה ומטה * החיבור של ביטול ומציאות במצוות, הוא בכך שיש לו תענוג בקבלת עול, כעניין האתכפיא בצדיקים, ועל-ידי זה נמשך מבחינת התענוג של מעלה.

טומאת השמנים בהיכל – שיא התגברות החושך • להארתו נדרש אור שלמעלה מהשתלשלות • כנגדו בעבודת האדם: היוונים רצו לעקור את ההרגש שהמצוות הן רצונו יתברך • נצחון המלחמה הוא על ידי עבודה שלמעלה מהשתלשלות – מסירות נפש • השייכות בין העבודה של חנוכה לסוכות

שתי פעולות על-ידי תורה ומצוות • "החודש הזה" – יחוד סובב וממלא • "כח מעשיו כו'" – עבודת הבירורים • מעלת עבודת הבירורים על יחוד סובב וממלא • החלטה תקיפה, מקילה על העבודה

שני סוגי עדים – עדי בירור ועדי קיום • כנגדם ברוחניות: שמים וארץ (עדי בירור), וישראל (עדי קיום) • שני הבדלים בין עדי קיום לעדי בירור • כנגדם שני הבדלים בין עדות שמים וארץ לבין עדות ישראל • התוקף שמתן תורה פעל בעולם על אף מציאותו החומרית • ענין העדות בעבודת ה'