ביאורים במאמרי רבינו

תוכן כללי: 'ציון' הוא הגוף, שנמצא בגלות ממש וצריך ל'פדיה' • 'שביה' היא הנשמה שנמצאת רק במקום הגלות ודי לה בהשבה • פדיית הגוף היא 'במשפט' ועל פי דין, כיוון שעל ידו מתגלה כח העצמות ונשלמת הכוונה של דירה בתחתונים • עליית הנשמה היא 'בצדקה' שמכיוון שעסקה בבירור הגוף, נעשה גם בה יתרון.

תוכן כללי: שני עניינים בר"ח סיוון – שלימות המידות והביטול דמולד הלבנה, והחידוש בזה הוא שגם המציאות היא בביטול * המעלה בנשמע על נעשה, שעל ידו נשלמת הכוונה וגם שהביטול חודר במציאות האדם * חיבור הפכים זה הוא תוצאה של כח העצמות שנתגלה במתן תורה

'נדדה שנת המלך' – 'מלכו של עולם' הוא עיקר הנס • הגלות נמשלה להעלם הכוחות בשעת השינה, שהוא מצד התכללותם במקורם • על ידי המסירות נפש דישראל התגלתה מעלתם העליונה של ישראל גם למטה

ג' אופנים בגילוי העצמות: כח הבלי גבול, כח הגבול והפשיטות • שורש הקו בפשיטות העצמות שמחבר הפכים ולכן ממשיך גילוי אלוקות בעולם • על-ידי יעקב נמשך עד אצילות ויוסף ממשיך גם בבי"ע על-ידי אור הבלי גבול • דווקא על-ידי 'סוף מעשה' מגיעים לשורש ההשפעה

יום כ"ד כסלו אירע ניצחון המלחמה, שהיה מלובש בטבע, והוא גילוי עניין יחודא תתאה • ביום כ"ה בכסלו נמצא פך השמן, שהוא גילוי יחודא עילאה, ומגלה שגם ניצחון המלחמה הוא מלמעלה מהטבע • ביום כ"ו בכסלו התחיל נס הספקת השמן לשמונה ימים, שהוא גילוי הוי'ה דלעילא מעין דלעתיד • על ידי הנס השלישי, מתגלה שגם הניסים הראשון היו מהוי'ה דלעילא

'מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה' היינו שגם טרדות הפרנסה אינם מכבים את האהבה המסותרת • אף ששורש הטרדות הוא בבחינת התהו, הרי שורש הנשמה בעצמות • על ידי הטרדות מתעלה הנשמה לבחינת בעל תשובה, כיוון שתכלית העילוי הוא בעבודה בפועל • ידיעה זו פועלת שהעבודה תהיה בשמחה

תוכן כללי: אדה"ז מביא שלוש דרגות באחדות ישראל, על-פי משל מהתאחדות אברי הגוף • האחדות הפנימית והחיצונית צריכים זה לזה, אבל עיקר האריכות היא בביאור האחדות החיצונית, כיוון שזהו עיקר העבודה • בזה יובנו גדרי דיני ערבות, והקשר להבטחה שזוכים בדין.

פסח שני הוא בחינת דילוג שני, שלמעלה מפסח ראשון, ולכן מתקן ומשלים הפגמים • אייר הוא כנגד יסוד דאצילות שעיקר עניינו המשכת אור – 'עשה טוב' • העבודה היא להמשיך בחינת דילוג – לגלות הבלי גבול שבתורה ומצוות

שורש המלכות הוא בפנימיות הכתר • כח הדיבור נמשל למלכות, ששרשו בעצם הנפש שלמעלה מגילויים ולכן יכול לצאת ממציאותו • על ידי המשכת ז״א (יוסף) למלכות (יהודה) מתגלה פנימיות הכתר • עיקר הגילוי הוא כשההמשכה אינה מצד מעלת הגילויים, אלא בשביל המלכות

בבית ראשון היה אור נעלה יותר, אבל עיקרו נמשך מלמעלה, ולכן קדושת ארץ ישראל בטלה בשעת החורבן • בבית שני היתה מעלת התשובה, וקדושתו היתה מצד גדרי העולם עצמו – כשם שבעל תשובה מגלה את הקדושה שיש בנברא עצמו • בבית המקדש השלישי תהיה נחמה כפולה, כיוון שיכלול את שתי המעלות

הכח לקיום המצוות בקבלת עול, בא ממשה שעניינו ביטול • משה ידע טעם פרה, אבל כשיש חסרון בישראל חסר גם אצלו ולכן יש לו גם מעלת החוקים • משה נותן כח לישראל שהקבלת עול יורגש גם בשכל • זהו עניין 'תפילה למשה' – 'תפילת עשיר', שמצד מעלת עבודת הנבראים, ממשיך משה עצמות אור אין-סוף בתוך גדרי המטה.

'בלילה ההוא' הוא הסתר כפול, והנס הוא שלמרות זאת נדדה שנת מלכו של עולם • 'לילה הזה' הוא שנרגש ההסתר, ושרשו בבחינת הצמצום השייך לגילוי; 'לילה ההוא' הוא שאין נרגש ההסתר, ושרשו בכח ההעלם שבאור אין-סוף • מצד עצמו, בחינת 'לילה ההוא' גורמת לשינה, אבל על-ידי המסירת נפש דבני ישראל נמשך מעצמות אין-סוף ונמשכו הגילויים בתוך כח ההעלם.

שני אופנים בחידוש של מתן תורה • על פיהם תובן מחלוקת רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם "רואין הנראה ושומעין הנשמע", או "רואין הנשמע ושומעין הנראה" • וכן מחלוקתם אם בעשרת הדברות ענו "על הן הן ועל לאו לאו", או "על הן הן ועל לאו הן" • שני אופנים בעבודת ה' – צדיקים ובעלי תשובה • דרך עבודת ה' בראשית העבודה

בחכמה מאיר דעת עליון – שלמעלה יש ולמטה אין, ובבינה מאיר דעת תחתון – שלמעלה אין ולמטה יש • שורש דעת עליון הוא עניין "אור אין-סוף למטה עד אין קץ", ושורש דעת תחתון הוא עניין ההעלם – "למעלה עד אין קץ" • בפנימיות, גם התפיסת מקום לעולמות שבדעת תחתון, וגם העדר התפיסת מקום שבדעת עליון – אינם מצד עצמם, אלא רק לצורך גילוי אור אין-סוף • הנהגה ניסית פועלת עילוי בשתי הדרגות – שמתגלה תכליתם, שהכל הוא רק לפי מה שעלה ברצונו

בר"ה שחל בשבת, עבודת האדם מתבטאת בביטול במציאות – שאינו יכול לתקוע בשופר • בבית המקדש מתגלית דרגה מיוחדת שגם בתקיעה לא נרגשת מציאות • בשבת שלפני ראש השנה נמצאים ישראל בביטול במציאות ואין בכוחם לברך החודש, ומתברך על-ידי קריאת התורה • ההוראה בעבודת האדם היא להשתדל שעבודתו תהיה ללא הרגשת המציאות.

בבית ראשון היתה המשכה מלמעלה ובבית שני היתה עבודת המטה, אבל בכל עבודה יש חסרון ולכן בשניהם היה הפסק • בבית שלישי יהיה גילוי העצמות, שעל ידו יתחברו מעלה ומטה למציאות חדשה, ואזי הנצחיות תהיה גם מצד גדרי העולם

משיח נקרא 'רב' וילמד תורה בבחינת 'ראיה', שתהיה חלק מגדרי העולם • בנוסף נקרא גם 'מלך', שיגלה עצם התורה שלמעלה מראיה • כל הגילויים דלעתיד יתגלו באופן טבעי, ולא כדבר נוסף על מציאות העולם • עבודת הניצחון והמסירת נפש שבגלות מגלה שכוונת הצמצום הראשון היא בשביל הגילוי

שני סוגי עדים – עדי בירור ועדי קיום • כנגדם ברוחניות: שמים וארץ (עדי בירור), וישראל (עדי קיום) • שני הבדלים בין עדי קיום לעדי בירור • כנגדם שני הבדלים בין עדות שמים וארץ לבין עדות ישראל • התוקף שמתן תורה פעל בעולם על אף מציאותו החומרית • ענין העדות בעבודת ה'